בין תכנון לאילתור במקצועי ובאישי

אני כותבת כאן לאחרונה לא מעט על החשיבות בתכנון מקדים ביצירת מסמכים משפטיים אשר יצפו תרחישים עתידיים... יצמצמו אי וודאות ויכינו אתכם ואת קרוביכם לתרחישים עתידיים .. זו הדרך המקצועית שלי בעריכת צוואות הסכמים וייפוי כח מתמשך ..לתת כלים ומנגנונים שיאפשרו עתיד בטוח ומוגן..

בחיים האישיים והפרטיים אני נהנית להשתעשע באנרגיה אחרת..

בשבוע שעבר עליתי יחד עם החברים הנהדרים והסופר מוכשרים שלי מ סטודיו על הבמה על הבמה שהוא הבית הנפלא שלי ללימודי משחק ותאטרון בעשור האחרון, למופע אימפרוביזציה ואילותורים

בלי מילה כתובה מראש, בלי תכנון בלי רשת בטחון..

פשוט אני והרגע.

מפחיד? מאד!

עמדתי שם רגע לפני העלייה לבמה, והראש רץ במהירות: "מה אני הולכת להגיד? מה אם אני אשתתק? איך לעזאזל הסכמתי לזה?" זה מוזר לחשוב כמה אני רגילה להיות מוכנה לכל תרחיש אפשרי בעבודה, וכאן בחרתי להיות... לגמרי לא מוכנה

ואז משהו מדהים קרה..

כשאין לך תכנית, את פשוט... חיה את הרגע. וכן.. הקהל צחק

בקול רם ממש לא כי חשבתי על זה קודם, לא כי תכננתי, אלא כי פשוט הייתי שם, נוכחת לחלוטין.

הניגוד בין שני העולמות האלה בחיי -המשפטי המתוכנן והמאולתר הספונטני - הוא כייף גדול . במשרד, אני עוזרת לאנשים לתכנן את העתיד שלהם, להתכונן לכל תרחיש אפשרי

על הבמה אני נהנית מהיופי של לשחרר, להרפות, להסכים שלא הכל בשליטתי..

לא כל משפט שיצא לי על הבמה עבד. היו רגעים של שתיקה מביכה, של כיוונים שלא הובילו לשום מקום.אני לומדת לקבל גם את זה. לא להיאחז, לא להתבייש, פשוט לזרום עם הרגע הבא..

אולי זה בדיוק האיזון שכולנו צריכים - הידיעה מתי לתכנן ומתי לשחרר, מתי להיות מוכנים ומתי להרפות לזרימה.

ואולי יש כאן שיעור גם לעבודה המשפטית- גישורית שלי.

כן, אנחנו צריכים תכנון וודאות. אבל אנחנו צריכים גם את הגמישות והיכולת להגיב בזמן אמת, להתאים את עצמנו למציאות המשתנה.

ואתם? איפה בחיים אתם מוצאים את האיזון בין תכנון לספונטניות?